מרגיש כמו אביב השבוע בניו יורק, אני בטוחה שהחורף יחזור לפני שנספיק למצמץ אבל בנתיים אנחנו נהנים מהטמפרטורות “הגבוהות” (15 מעלות במקום 2-) ומנצלים כל פיסת שמש כדי לטייל בחוץ. הילדים שלי הם כאלו בנים, הדבר היחיד שמעניין אותם זה לרוץ ולרדוף אחד אחרי השני, כך שגם אם זה רק לכמה דקות האויר הצח עושה להם טוב ועל הדרך כולנו שורפים קצת אנרגיה.
בקיץ כשעוד גרנו בארץ במושב קטן במרחק 15 ק”מ מן העיר הקרובה היינו מבלים רוב הזמן בחוץ, הפעילויות של הילדים היו כמו כל פעילות של ילדי כפר, הם היו אוספים מקלות וחרקים, מטפסים על עצים, רוכבים על אופניים ונרדמים על ערסלים. עכשיו בניו יורק האורבנית אני לא יכולה לדמיין אפילו לתת לילדים לצאת לרגע מהדלת בחופשיות כמו פעם והידיים הקטנות שלהם מתלכלכות עכשיו מזפת של מדרכות במקום מבוץ “אמיתי”. חסר לי המקום הקטן הזה שבו מרגיש כאילו השמים עומדים לבלוע אותך שלם בכל פעם שאתה יוצא מהדלת ושבאמת אפשר לספור את הכוכבים בלילה. הלוואו והילדות של הילדים שלי יכולה להיות יותר כמו אז, פשוט יותר, רגוע יותר. לפעמים יוסף, הבכור שלי שהוא כבר בן 5.5 שואל אותי “למה אנחנו לא יכולים לשחק בחוץ כמו פעם, אמא?” – סכין קטנה ישר ללב.
למרות כל זה, ניו יורק מדהימה אותי. אני אוהבת את האנרגיה, את עשרות המטריות בגשם ואת הרעיון שכאן אתה יכול להיות מה שאתה רוצה להיות, אני לא אחליף את ההרגשה הזאת בעד שום דבר אחר בעולם. xx
רבקה